פסק-דין בתיק ת"א 5281-07

1.         בפניי תביעה לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין נ"ח, בגין נזק גוף שנגרם לתובע, יליד 1986, ביום 29.7.2003 בשעות הערב, כאשר לטענתו הוא נפגע לאחר שנתקל באבני שפה שהנתבעת מס' 1 הותירה בצידי הדרך ברשלנות. הנתבעת מס' 2 היא המבטחת של הנתבעת מס' 1. במועד התאונה התובע היה כבן 17.

            בכתב התביעה נטען כי הנתבעת מס' 3, המועצה המקומית כסייפה, הזמינה מהנתבעת מס' 1 עבודות תשתיות ופיתוח שבוצעו במקום, והותרת אבני השפה נעשתה על ידה במישרין או בעקיפין אגב העבודה שהוזמנה ממנה.

2.         הנתבעות 1-2 שלחו הודעות צד שלישי כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, המועצה המקומית כסייפה, חברת "סי.פי.אם בע"מ", חברת טיבי ליין בע"מ וחוסאם אלקרען. המועצה המקומית  כסייפה, כצד ג', שלחה הודעת צד רביעי כנגד הנתבעות 1-2. נטען כי בחוזה שנחתם בין הצדדים, על פיו המועצה הזמינה מהנתבעת מס' 1 עבודות של השלמת כבישים ומדרכות, לרבות מרכזיות תאורה בישוב כסייפה, קיבלה על עצמה הנתבעת מס' 1 לשאת בכל הנזקים שיקרו במקום.

            ביום 21.9.2009 ניתן פסק דין מותנה כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ וחוסאם אלקרען (פסק דין מתוקן מיום 26.1.2011- מ.ו.). הודעת צד שלישי נגד צד שלישי מס' 3, חברת סי.פ.אם בע"מ- נמחקה. ביום 26.1.2011 בהסכמה, נדחתה הודעת צד שלישי נגד חברת טי בי ליין מהנדסים בע"מ, צד ג' 4.

            המחלוקת אפוא נותרה בין התובע לבין המועצה המקומית, החברה המבצעת, "המוביל אלי בדרום" והמבטחת שלה, כלל חברה לביטוח בע"מ.

חבות  נתבעים 1-3

3.         גרסת התובע לנסיבות שקרו ביום התאונה הייתה שבתקופה הרלוונטית בוצעו עבודות דרך ביישוב בו הוא גר, כסייפה, ע"י הנתבעת מס' 1. לפי עדותו, באותו יום הוא יצא בשעות הבוקר לביקור משפחתו בקצה השני של השכונה והוא ראה ערימות של אבני שפה ואבנים משתלבות שנערמו בצד אחד של הרחוב. הוא עבר בצד השני שבו לא היו אבנים בערימות כאמור. לדבריו שב הביתה באותו מסלול בערב, כאשר במקום לא הייתה תאורה והיה חשוך והוא בחר לחזור בדיוק באותו צד של הכביש, אך תוך כדי הליכה, הוא נתקל באבן שפה שהייתה מונחת בנתיב הליכתו והוא נפל. לפי עדותו, במקום לא היה שילוט של אזהרה והמקום לא היה מגודר. משפחתו העבירה אותו לבדיקה של רופא, ד"ר גאלב, אשר הפנה אותו לבית חולים. מהתאונה הוא נפצע בפנים, בשיניים ובשפה העליונה, כולל בפרקי הלסת.

            אביו של התובע תמך בגרסת התובע, בכך שבני משפחתו סיפרו לו שהבן נפל והוא היה אצל ד"ר גאלב עסאלי. הוא הגיע לרופא ולקח את בנו לבית החולים.

            עד ראיה לתאונה היה אבו נג'א פהד, אשר באותו ערב ישב אצל חבר, אבו נג'א ענאד, במרפסת השיג, אשר משקיף על הרחוב בו קרתה התאונה. הוא ראה את התובע רץ לכיוון ביתו ותוך כדי הוא נתקל באחד מאבני השפה ונפל. הוא רץ אליו וראה שהוא מדמם מהפנים ויחד עם החבר הם הביאו את התובע לד"ר גאלב עאסלי שנמצא באזור המגורים. העד והחבר הם בני דודים של התובע. לתצהיר התובע צורפו צילומים, ולפי עדות התובע, אביו צילם את המקום בחצות, כשהם חזרו מבית החולים. התובע שירטט את ביתו של העד, מקום הנפילה, כיוון ההליכה שלו וביתו ( מוצג נ/1). לפי שרטוט זה הוא הלך בצד הכביש המרוחק מבית העד. העד התבקש לשרטט את הדרך בה הלך התובע, הכיוון והבית. השרטוט סומן נ/2. לפי שרטוט זה התובע הלך בצד הכביש, שם נמצא ביתו. הוא הלך בכביש ולא במדרכה. הנפילה הייתה באותו צד. העד גם שירטט את השיג כולל המרפסת, הכביש והמדרכות ( מוצג נ/3). לפי שרטוט זה בית העד ובית התובע, הם באותו צד של הכביש.

            העד סיפר שהנפילה קרתה כאשר התובע היה במסלול בין ביתו לבית התובע. הוא ובן דודו ישבו עם פניהם לכביש. לדבריו, למרות החשיכה הוא ראה את התובע רץ, נתקל באבן שפה ונופל ואז הם רצו אליו, כי זה היה קרוב אליהם. הוא נשאל ממה התובע נפל והוא השבית שהתובע: "התנגש באבן שפה ונפל". הוא נשאל האם ראה את האבן והשיב: "כן היו אבנים משתלבות והיו ערימות חולות" ( עמ' 8 לפרוטוקול מיום 3.1.2011).

            האב מיקם את השעה שניתנה לו הודעה  על הנפילה לשעה 21:00.

            ישנה סתירה בין התובע לבן דודו ליום בשבוע של האירוע, כאשר התובע זוכר יום שישי, ובן דודו זוכר שהיום היה באמצע השבוע.

4.         כנגד עדויות אלה הועד מטעם הנתבעת מס' 1 אלי עטיה. לדבריו הוא לא הסכים להגיש תצהיר כי הוא לא זוכר מעבר למה שכתוב ביומני עבודה ובדו"ח שבנו מילא בהמשך לפניית המבטחת. לדבריו, בנו עבד בפרויקט יום-יום, והוא הגיע לעיתים רחוקות. הם קיבלו דיווח שהתובע נפל על אבן שפה וקיבל מכה. העד נשאל היכן יומני העבודה והשיב שהם אצל המפקח, צד שלישי מס' 4. לבית המשפט לא הוגשו יומני עבודה רלוונטיים או הדיווח שאליו התייחס העד.

5.         ב"כ הנתבעות 1-2 ביקש שלא להאמין לגרסת התובע ולחשוד בעדות העד מטעמו שכביכול ראה את קרות התאונה, בהיותו קרוב משפחה, בן דודו. חיזוק לחשד זה הוא הניסיון של התובע בחקירתו לטשטש עובדה זו. ב"כ הנתבעות 1-2 גם הפנתה לסתירות בין השרטוטים של התובע לשרטוט של בן דודו ( מוצגים נ/1 ו-נ/2) מבחינת מיקום ביתו של התובע וביתו של העד, כאשר בשרטוט התובע, מוצג נ/1, מדובר בבתים שהם לא באותו צד של הרחוב, ואילו בשרטוט העד, נ/2, שני הבתים באותו צד של הכביש, בצד שמאל. בשרטוט התובע הבית של העד נמצא בצד שמאל של הכביש.

            הבדל גם קיים בצד הכביש שהלך בו התובע ולכאורה נפל. בשרטוט התובע ( מוצג נ/1) הוא הלך לכיוון ביתו בצד הכביש של הבית שלו, דהיינו בצד הנגדי לצד בו נמצא בית העד. לעומת זאת, העד ממקם את התובע הולך בצד שלו שהוא גם צד ביתו ( מוצג נ/2).

            התובע תומך את תביעתו בצילומים שאין מחלוקת שצולמו ע"י האב בחצות לאחר החזרה מבית החולים. ב"כ הנתבעות 1-2 טוענת כנגד משקל ראיה.

            ב"כ הנתבעת מס' 3 העלה ספק בסיכומיו ליכולת העדים לזכור בפירוט אירוע שקרה כמעט 7 שנים לפני שהגישו תצהירי עדות ראשית ושבע וחצי שנים במועד שנחקרו.

            ב"כ הנתבעת מס' 3 גם מצביע על סתירה בין גרסת התובע, שהמקום היה חשוך, לגרסת הבן דוד, העד, שהצליח בחשיכה האמורה ממרחק לראות את התובע נתקל באבן שפה וגם במה הוא נתקל. מסקנתו היא שגרסת החשיכה לא הייתה מדויקת, והייתה במקום תאורה מספקת. זאת ועוד. התובע טען שנפל בסמוך לשעה 20:00 ובשעה זו בחודש יולי מדובר על שעה הסמוכה לשקיעה, ובסמיכות זו עדיין ניתן לראות עצמים כגון אבני שפה.

            ספק נוסף שהועלה ע"י ב"כ הנתבעת מס' 3 היה מחמת העובדה שעד הגשת התביעה, כ- 5 שנים אחרי האירוע, לא דווח עליו למי מהנתבעים. נגרם אפוא נזק ראייתי.